סקר הטרדה מינית באוניברסיטה העברית
סיכום סקר
רקע ושיטה
הנציבות למניעת הטרדה מינית באוניברסיטה העברית ערכה במאי 2024 סקר שמטרתו ללמוד על סוגיית ההטרדה המינית. הסקר המקוון נערך בקרב כלל אוכלוסיית האוניברסיטה העברית, סטודנטים, סגל אקדמי וסגל מינהלי. הסקר היה אנונימי, וכלל הן שאלות סגורות והן שאלות פתוחות שבהן המשיבים יכלו להרחיב באופן חופשי. ניתן לקרוא את שאלון הסקר כאן, ואת הדו"ח המלא כאן.
על הסקר ענו 4738 משיבים, שהם 16.4% מאוכלוסיית האוניברסיטה. מבין הסטודנטים לתואר ראשון ענו 12.1%, מהסטודנטים לתואר שני ענו 11.5%, מהסטודנטים לתואר שלישי ענו 18.6%, מהסגל האקדמי הזוטר ענו 11.3%, מהסגל האקדמי הבכיר ענו 61.7%, ומהסגל המנהלי והטכני ענו 44.2%. כדי להגביר את הייצוגיות של המדגם, חושבו משקולות דגימה כך שמשקל כל קטגוריית משיבים במדגם ישתווה לגודלה היחסי בקרב אוכלוסיית האוניברסיטה. שיעור ההשבה של נשים וגברים היה דומה, ושיעור השבה גבוה במיוחד נמדד בקרב הסגל המנהלי והאקדמי.
הסקר בדק חשיפה להתנהגויות השונות המהוות הטרדה מינית שהמשיבים חוו באופן אישי או שהיו עדים להן, ובדק לאיזה קטגוריה באוניברסיטה שייך המטריד, והאם היתה לו סמכות על המוטרד/ת. כמו כן נבדק אם המשיבים שנחשפו להטרדה בחרו לדווח ומדוע כן או לא עשו זאת, את שביעות רצונם של הפונים לנציבות מהליך הבירור, וכן את החשיפה לפרסומי הנציבות. השאלות התייחסו ל-3 השנים האחרונות.
חשיפה להטרדה מינית באוניברסיטה
למשיבים הוצגה רשימה של התנהגויות מטרידות מינית (בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ולפסיקה), על קשת רחבה של דרגות חומרה. הם התבקשו לציין עבור כל סוג הטרדה האם חוו הטרדה כזו מגורמים שונים באוניברסיטה (סטודנטים, סגל הוראה, סגל מנהלי, עובד חיצוני כגון ניקיון או אבטחה, או אדם לא ידוע), ואם אמנם חוו הטרדה זו, האם לאדם שביצע אותה היתה סמכות עליהם. כמו כן נשאלו אם היו עדים להתנהגויות מטרידות כאלו כלפי אחרים.
בסך הכול 20.6% דיווחו שחוו לפחות סוג אחד של הטרדה מינית; 7.4% דיווחו על סוג הטרדה אחד, 6% נוספים דיווחו על שני סוגי הטרדה, 2.7% דיווחו על שלושה סוגי הטרדה, ועוד 4.4% דיווחו על יותר.
סוגי ההטרדה הנפוצים ביותר מצויים על הצד הפחות חמור של הקשת: סיפור בדיחות גסות או סיפורים בעלי אופי מיני בנוכחות המשיב/ה, אמירת הערות בעלות אופי מיני, או התנהגות בדרכים אחרות שיצרו אווירה מטרידה (12.1% חוו זאת). סוגי הטרדה נפוצים נוספים הם הערות משפילות שקשורות למגדר, מין או מיניות (9.4%), התייחסות באופן פוגעני או מבזה בגלל המגדר (8.3%), והערות מיניות לא נעימות (7.2%). הטרדות על הצד החמור יותר הן נדירות יותר: נגיעה לא הולמת (4.3%), הפצת תמונות או הקלטות מיניות של המשיב/ה (1.1%), לחץ לקיים מערכת יחסים אינטימית או להסכים להצעה בעלת אופי מיני (1.4%), וחשיפת איבר אינטימי ללא הסכמה (1.3%).
זהות המוטרדים
התפלגות המשיבים שדיווחו כי חוו את סוגי ההטרדה השונים מופיעה במלואה בלוח 1.5 בדו"ח המלא. להלן אחוז המשיבים שדיווחו כי חוו לפחות סוג אחד של הטרדה:
| חוו לפחות סוג אחד של הטרדה | % |
| סטודנטים לתואר בוגר | 21.7 |
| סטודנטים לתואר מוסמך | 22.2 |
| סטודנטים לתואר דוקטור | 19.2 |
| סגל אקדמי זוטר | 21.4 |
| סגל אקדמי בכיר | 12.8 |
| סגל מנהלי וטכני | 18.2 |
ניכר כי חברי הסגל האקדמי מדווחים על מספר הטרדות נמוך במידה משמעותית מכל השאר.
נשים דיווחו על יותר סוגים של הטרדה מינית (24.8% חוו לפחות סוג הטרדה מינית אחד) בהשוואה לגברים (14.8%). למעשה, בכל אחד מסוגי ההטרדות המיניות נשים דיווחו יותר מגברים שהופנו כלפיהן הטרדות מיניות. הפערים הגדולים ביותר היו באשר להטרדות מסוג 'התנכלו לך כי סירבת להצעה בעלת אופי מיני או כי התנגדת להתנהגות שהטרידה אותך' ו'התייחסו אליך באופן פוגעני או מבזה בגלל המגדר שלך'. הפערים הקטנים יותר נגעו להטרדות מסוג 'הפיצו תמונות או סרטונים שקשורים במיניות שלך ללא הסכמתך' ו'אמרו בנוכחותך הערות משפילות שקשורות למגדר, למין או למיניות של מישהו אחר או של קבוצת אוכלוסייה כלשהי'.
זהות המטרידים
התפלגות הגורמים שדווח כי הטרידו מלמדת כי השכיחים ביותר הם סטודנטים (41.7%), סגל הוראה (לא נערכה הבחנה בין סגל בכיר וזוטר) (24.3%) ועובדים חיצוניים (11.9%):
| דווח שהטרידו | % |
| סטודנט/ית | 41.7 |
| סגל הוראה (בכיר וזוטר) | 24.3 |
| סגל מנהלי | 6.4 |
| עובד חיצוני | 11.9 |
| לא ידוע / אחר | 15.7 |
סוגי ההטרדות שבהן הייתה מעורבות גדולה יותר של בעלי סמכות הם 'לחצו עליך לקיים מערכת יחסים אינטימית' (19.7%), 'התייחסו אליך באופן פוגעני בגלל המגדר שלך' (%(18.7, ו'חשפו בפניך איבר אינטימי ללא הסכמתך' (18.0%).
דיווח לגורמים באוניברסיטה על אירועי הטרדה מינית
המשיבים נשאלו אם דיווחו לגורם כלשהו על אירועים שבהם הוטרדו או על אירועי הטרדה שהיו עדים להם, ומה היו הסיבות לכך שבחרו לדווח או שלא לדווח.
שיעורי הדיווח לגורמי האוניברסיטה על אירועי הטרדה מינית (מתוך 1149 משיבים ששאלה זו הייתה רלוונטית להם)
מחצית מהמשיבים שענו בסקר כי הם הוטרדו או היו עדים להטרדה מינית בחרו לא לדווח. חלק נוסף (15%) לא דיווח אלא הציע למי שהוטרד לדווח. בסך הכול ההערכה היא שפחות מחמישית ממי שהוטרדו או היו עדים להטרדה דיווחו. מבין המדווחים, חלק גדול בחר לא לדווח לנציבות או לבעל תפקיד בפקולטה הרלוונטית, אלא לגורם אחר.
הסיבות השכיחות לדיווח היו הרצון שהמטריד לא יטריד אחרים (63.9%), שההטרדה תיפסק (50.4%) וכן שהמטריד ייענש (37.1%).
הסיבות לאי-דיווח (%)
שתי הסיבות הבולטות לאי דיווח הן שהמשיבים לא חשבו שזה מספיק חשוב כדי להתעסק עם זה (47.5%) וכן חוסר רצון להתעסק במשהו שלא היה נעים (37.3%). כמו כן, 28% אמרו שחשבו שהאוניברסיטה לא תטפל בתלונה כראוי, ו-8.2% חששו שלא יאמינו להם.
הערכת הטיפול שניתן בנציבות
אותם משיבים שהשיבו כי דיווחו לנציבות על אירוע הטרדה התבקשו להעריך את טיפול הנציבות בפנייתם.
יש לציין כי מספר מצומם יחסית של משיבים – פחות מ-100 – השיבו על שאלה זו. ניתן להתרשם שיש שונות ניכרת בתשובות, ולצד מי שמסכימים עם ההערכות החיוביות לגבי טיפול הנציבות יש לא מעט מי שאינם מסכימים. ההסכמות הרבות ביותר הן עם ההיגד שהנציבה הייתה נגישה בזמן סביר (70% הסכימו במידה רבה ורבה מאוד), שהליך קבלת התלונה היה רגיש (58.7% הסכימו במידה רבה ורבה מאוד, אך 30.5% לא הסכימו), ושתהליך קבלת התלונה היה מקצועי (65.5% ו-29.1% כלל לא הסכימו או רק במידה מועטה). קצת יותר ממחצית (54.4%) הסכימו במידה רבה ורבה מאוד שהם מרוצים מתוצאות הטיפול וכשליש (34%) כלל לא הסכימו או הסכימו רק במידה מועטה.
חשיפה לנציבות
המשיבים נשאלו אם שמעו על הנציבות ועל האפשרות להיעזר בה. מתוך כלל המשיבים ציינו 72.3% כי שמעו על הנציבות. שני האפיקים שצוינו בשכיחות הרבה ביותר כמקור למידע על הנציבות הייתה חשיפה למייל שנשלח לכל אוכלוסיית האוניברסיטה (54.2%) ושימוש בלומדה (43.8%). כמו כן, נחשפו רבים לפוסטרים (37.8%) ולמדבקות (38.6%).